פסק-דין בתיק ת"ע 50221-05-11

המנוח ציווה בצוואתו שלאחר מותו ומות רעייתו יהיה ביתם בישראל לרכושו הבלעדי של בנם, התובע ושל אשתו ל.ר, הנתבעת. לאחר מות המנוח ועוד בחיי רעייתו, נפרדו התובע והנתבעת בגירושין. השאלה העומדת לדיון היא האם זכאית הנתבעת לרשת עם התובע את חלקו של המנוח בבית המגורים? 

לאחר הגשת התצהירים ויתרו הצדדים על חקירת העדים תוך הסכמה שהמדובר במחלוקת משפטית ביחס לפרשנות צוואת המנוח.

החלטתי לקבל את עמדת התובע ביחס לפרשנות הצוואה ולקבוע שהתובע הוא הזוכה היחיד בזכויותיו של המנוח בבית.

רקע עובדתי

1. המנוח נפטר ביום 2003.. ..  בהותירו אחריו צוואה בעדים מיום 2001 .. .. .

2. בצוואתו, אשר נכתבה בשפה האנגלית ואשר תרגום החלקים הרלבנטיים בה לשפה העברית יובא להלן, הורה המנוח כדלהלן:

א.      כל הכספים, הרכוש או ביטוח שיהיו ברשותי בעת מותי יהיו לרעייתי, ע.ב.

ב.       במקרה שמות אשתי יקדים את מותי, יחולק הרכוש כקבוע בפוליסות.

ג.        במות שנינו, רעייתי ואני, ביתנו כאן בישראל יהיה לרכושו הבלעדי של בננו, מ.ב ואשתו ל', ללא הגבלות.

ד.       בננו, ג.ב יהיה מנהל עיזבוננו.

הואיל ופסה"ד סובב סביב פרשנות ס"ק ג' הנ"ל להלן נוסחו המקורי בשפה האנגלית:

"Upon the deaths of both my wife and myself our house here in Israel shall be the sole property of our son M.B and his wife L, with no restrictions."

3. התובע מבקש לקבוע שהוא הזוכה היחיד על פי צוואת המנוח ואילו הנתבעת מתנגדת לכך ומבקשת לקבוע שהיא זוכה במחצית מחלקו של המנוח בבית, כפי שקבע המנוח בצוואתו. עוד ביקשה מביהמ"ש להוסיף בצו קיום הצוואה את שם משפחתה ומספר תעודת הזהות שלה.

4. מהעובדה שהמנוח השתמש בצוואתו בלשון רבים, "בננו", "ביתנו", ומתצהיריהם של התובע ושל ג.ב ניתן לקבוע שהמנוח ואשתו, ע.ב, (להלן: "הרעיה" או "האם") ערכו צוואות הדדיות. נוסח הצוואה המקורית של האם, לא הובא לידיעתי ואני יוצא מן ההנחה שהוראות הצוואה דומות לצוואת המנוח. 

5. לאחר מות המנוח ערכה האם את הצוואה מיום 2004 .. .. , ובה עדכנה את צוואתה הקודמת. בצוואתה כתבה האם שהואיל ובעלה, המנוח, נפטר והיא הייתה הזוכה היחידה ברכושו, היא מבקשת לאשר בשנית את רצון המנוח ורצונה שלה כי "בננו הצעיר, מ.ב, יהיה הזוכה היחיד של כל הנכסים אשר יישארו בעת פטירתי".

6. האם הלכה לעולמה ביום 2006 .. ..וצוואתה מיום 2004 .. .. קוימה ע"י כב' הרשם לענייני ירושה ביום 2007 .. .. .

7. אין חולק שבמילים: "ביתנו כאן בישראל", התכוון המנוח לבית במושב *******, אשר המנוח ואשתו נמנו על מייסדיו ובו התגוררו בתקופה בה חיו בישראל (להלן: "בית המגורים").

8. התובע הוא בנם המשותף היחיד של המנוחים והיחיד המתגורר בישראל. המנוח הותיר אחריו ילדים מנישואים קודמים אשר לא הוזכרו בצוואות ואינם צד להליך. ילדים אלה מתגוררים בחו"ל. ג.ב, אשר מונה על ידי כל אחד מהמנוחים כמנהל עיזבון, הוא בנה של אשת המנוח מנישואיה הקודמים. ג.ב מתגורר כיום בארה"ב וכפי שעולה מצוואת המנוח ומתצהירו של ג.ב, המנוח התייחס אליו כאל בנו שלו.

9. התובע נשא את הנתבעת לאישה ביום 2000 .. .. , כשנה לפני מועד כתיבת צוואת המנוח, והצדדים נפרדו בגירושין ביום 2004 .. .. , כשנה לאחר פטירת המנוח ועוד בחיי המנוחה.